הררי ואח' נ' בונה הצפון חברה קבלני בנין בעכו בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית אשר הוגשה על ידי התובעים על סך של 19,581 ₪.

התובעים התקשרו ביום 19.12.2001, אל מול הנתבעת בחוזה לבניית ביתם בקיבוץ גשר הזיו (להלן: "החוזה").

לטענת התובעים, הפרה הנתבעת את חובתה על פי החוזה, לסיים את הבנייה בתוך 24 חודשים, ועל כן זכאים התובעים לפיצוי המוסכם על פי החוזה, וזאת בגין איחור של 283 יום בסך-הכל במסירת החזקה. תחשיב התובעים מתבסס על מכפלת ימי האיחור בסכום הפיצוי המוסכם, של 500 $ לחודש איחור.

לטענת הנתבעת, כפי שהוצגה על ידי נציגה, נגרמו האיחורים במסירת החזקה בגין איחור בחתימת חוזה פיתוח על ידי מנהל מקרקעי ישראל, וקבלת היתר בנייה, שאחריות התובעים הייתה לדאוג לו. הנתבעת הפנתה לסעיף 18 בחוזה, הכולל שלושה תנאים מתלים לקיום החוזה, וביניהם עניין חתימת המנהל על חוזה הפיתוח, אשר בהעדר התקיימותם אין להתחיל ב"מרוץ הזמן" עד לפיצוי בגין איחור במסירה.

היום, 11.1.2011, נערך דיון בתיק בפניי.

במהלך הדיון הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בתיק על דרך הפשרה (על פי סעיף 79א לתקנות סדר הדין האזרחי). כן הוסכם כי לאור הנסיבות המיוחדות, לא יהווה פסק דין זה תקדים ו/או ראיה לכל דבר ועניין, לא בין הצדדים לבין עצמם ולא בין הנתבעת לבין גורמים אחרים.

לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות על מצרפיהם, וכן בחומר שהגיש והציג התובע במהלך הדיון הכולל הקלטה שבוצעה על ידו, המוכיחה לטענתו, כי אין לתלות את העיכוב בעניין האישורים, וכן פרוטוקול בדיקה לפני מסירה המוכיח לטענת התובע כי ניתן היה לקצר משמעותית את זמן ההמתנה למסירת הנכס (ותוך שנתתי ליבי אף לכך שהחומר במלואו לא הוצג מבעוד מועד לנתבעת, ולא היה סיפק בידה להגיב לו כדבעי), החלטתי היא כי יש לפצות את התובעים, אם כי באופן חלקי, ובוודאי שלא עד למלוא הסכום אשר נתבע על ידם.

מטבע הדברים, לא ינומק פסק דין זה, ואומר בכלליות כי התרשמותי היא כי אכן ניתן היה לצמצם את הנזק שנגרם לתובעים בגין האיחור במסירה, כאשר למצער חלק מתקופת האיחור לא נבעה מעיכובי אישורים מן המנהל ו/או מגורמים אחרים וההגינות מחייבת כי יוענק לתובעים פיצוי מסוים. מאידך, התרשמותי היא כי אין לקבל את טענות התובעים באשר למלוא תקופת האיחור, אשר לפחות לגבי רובה יש לקבל את טענות הנתבעת לאי-תחולת החוזה כלפיה.

לא אכנס במסגרת זו אף לסמכותו של בית המשפט לצמצום פיצויים מוסכמים בחוזה, ואני סבור שדי בכך שהסכום שייפסק יהיה מאוזן והולם, על פי אומד דעתי.

בשים לב לנסיבות העניין, ולהתרשמותי מעדויות הצדדים, עמדתי היא כי יש לפסוק לטובת התובעים סך כולל של 7,500 ₪, לכיסוי מלוא נזקיהם והוצאותיהם הכוללות בהליך זה.

הסכום האמור ישולם על ידי הנתבעת לתובעים בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

יש לשבח את הצדדים על הסכמתם לסיום ההליך בדרך זו, אשר היה בה כדי לחסוך זמן והוצאות לשניהם כאחד.

אני מבהיר ומדגיש שנית, למען הסר ספק, כי אין בפסק דין זה, אשר גם לא פורטו בו נימוקי בית המשפט במלואם, כדי לשמש כראיה בכל הליך אחר.

ניתן היום, ו' שבט תשע"א, 11 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: